הגבר מאריזות הקרטון
אני חיה על אריזות קרטון. אני מרגישה שהחיים שלי מתפרקים ואין לי לאן לפנות. כל פעם אני מתחילה לגור עם בן זוג וכל פעם הקשר מתפורר והולך ונעלם וכל פעם אני צריכה לעזוב את הקן המשותף שהתחלנו לבנות ביחד ואני שוב מוצאת את עצמי מקפלת את חיי בשנית ובשלישית וברביעית ועוזבת הכול ומתחילה מחדש.
אני שונאת אריזות קרטון. רוצה כבר להכיר את האחד שאיתו אני אוכל לפרק את כל אריזות הקרטון ולשים את חפציי בבית במשותף של שנינו ופשוט להניח את ראשי על הכר ולנוח. לדעת שכאן זה ביתי.
ולא לחוש תחושה של חוסר נוחות ככול שעובר הזמן ולהרגיש שהנה ממש עוד מעט שוב אני אהיה על אריזות קרטון. אני מאמינה אבל שאפגוש אותו. אין לי שום ספק בליבי. ואני יודעת שהוא יהיה מקסים ונהדר ויהיה כל מה שרק אני רוצה. אני יודעת שהוא יעזור לי לפרוק את כל אריזות הקטון וגם ידאג שאף פעם לא אהיה זקוקה ל- אריזות קרטון אי פעם יותר.
בטוחה שכל אחד הוא סיר או מכסה ולכול אחד יש את ההתאמה שלו. לוקח המון זמן וסבלנות אבל עם מעט כוח רצון אז אפשר למצוא. נשמע קל להגיד אבל קשה לעשות אבל אני לא מוכנה לעבור יותר את הסיוט של מעבר שוב ושוב.
אני לא מוכנה לחיות על אריזות קרטון. מגיע לי יותר, אני רוצה יותר. ואם מבקשים משהו מכול הלב ומוכנים להסתכן תמורת זה אז הכול אפשרי.
צריך להאמין. זה הכי חשוב. ואני מאמינה בליבי שאפגוש את אותו גבר מהחלומות שיפסיק לי את המעגל הבלתי נפסק הזה של אריזה ופירוק של אריזות קרטון. האמינו. זה הכול. ותראו שחלומות אכן מתגשמים.
